החלטה בתיק ב"ש 4453/08

1.     כנגד המבקשים הוגש כתב אישום בת.פ. 111/08, המייחס למבקשים, במסגרת האישום הראשון שבו, עבירה של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג 1973. למבקש א' פרונמן, מיוחסת, במסגרת האישום השני, עבירה נוספת של ייבוא סם מסוכן.

2.     לצד הגשתו של כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המבקשים עד לתום ההליכים. בהחלטה שניתנה בעניינם (ב"ש 4126/08), נקבע כי קיימות ראיות לכאורה בנוגע עם האישום המשותף למבקשים בדבר ייבוא סם מסוכן. בנוגע למבקש, א' פרונמן, ולאישום הנוסף שיוחס לו, נקבע כי עוצמת הראיות הלכאוריות בקשר עם אותו אישום חלשה למדי. האישום המשותף לשניים מייחס להם יבוא  סם מסוכן מסוג M.D.M.A  במשקל 1.994 ק"ג.

        בעניין דנן, קיומן של ראיות לכאורה, מקים חזקת מסוכנות וכפי שנקבע בהוראת סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

בעניינם של המבקשים, לא נמצא כי יש מקום לשחררם לחלופת מעצר, זאת כאמור וכמפורט בהחלטה שניתנה בעניינם ביום 28.2.08.

ערר שהגישו המבקשים לבית המשפט העליון, בקשר למעצרם עד תום ההליכים - נדחה.

3.     עתה, פנו המבקשים בבקשה לאפשר שיחרורם לחופשה בת 72 שעות אשר תכלול את ליל הסדר העומד בפתח, את יום השבת שלפניו ואת יום החג עצמו.

המבקשים הדגישו בטיעוניהם כי הנם תלמידי ישיבה, בנים למשפחות חרדיות, ועל כן קיום החג במסגרת המשפחתית הנו בעל חשיבות מיוחדת עבורם. לשם כך אף המציאו המבקשים ערבויות של צדדים שלישיים הכוללות, בין היתר, רבנים ממכריהם וממכרי בני המשפחה, לרבות הפניה למכתבו של רב פקד אליהו חרל"פ, רב מחוז ירושלים במשטרת ישראל. נטען, בין היתר,  כי שחרור מוקפד של המבקשים, כאמור, לפרק זמן קצר, הכולל ערבים וערבויות מתאימות ומעצר בית מלא, יש בו לאיין את מסוכנותם. מנגד, עמדת המשיבה, בתמצית, הנה כי אין כל בסיס להעתר לבקשה שמשמעה, בעצם, בקשה לעיון חוזר, שאינה מבוססת על הוראות סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996. עוד נטען כי לא חל כל שינוי בנסיבות, ובעיקר נטען כי אין לפרוץ פתח לשחרור המבקשים שאינם שונים מכל עצור אחר, פתח שיגרור בעקבותיו שטף בקשות דומות.

4.     בנושא הנדון, בקשה לאישור חופשה לעצור, נאמר, באחת ההחלטות (הבודדות, ככל הנראה) שניתנה בהקשר זה, כי "בית המשפט, בהתבקשו לאשר חופשה לעצור, חייב אפוא לערוך בחינה אינדיווידואלית אם בעת הגשת הבקשה לחופשה הפכו השיקולים שהיו ביסוד מעצרו של העצור לבעלי עוצמה מופחתת, המאפשרת מתן חופשה בתנאים מגבילים" (בש"פ 4114/97 מדינת ישראל נ' אחמד חג'אזי,החלטה מיום 8.7.97, לא פורסם). עוד נאמר בעניין חג'אזי הנ"ל כי השיקולים העומדים ביסוד החלטת מעצר, כגון חשש מהשפעה על עדים, חשש להימלטות מהדין וחשש לסיכון שלום הציבור, מחייבים, לכשעצמם, ניתוק מוחלט מהחברה, ואירוע משפחתי, למשל, אינו משפיע על עוצמת השיקולים. יחד עם זאת, עוצמת השיקולים המצדיקים מעצר, עשויה להשתנות, עם חלוף הזמן, ומשעוצמתם נחלשה, ניתן, כפי שנאמר בהחלטה בעניין חג'אזי, להעניק חופשה לתקופה קצרה בפיקוח צמוד.

5.     בעניינם של המבקשים, ההחלטה בדבר מעצרם ניתנה לפני כחודש ומחצה בלבד. בשלב זה, טרם ניתן לומר כי תש כוחם של הנימוקים שהצדיקו מעצרם. בהחלטה בערר שהגישו המבקשים בנוגע עם שאלת מעצרם (בש"פ 1970/08) נאמר: "...בעבירות סמים (שלא לצריכה עצמית) הכלל הוא המעצר והחריג הוא השחרור". בבש"פ 941/08, שעסק באותה פרשה, נאמרו דברים דומים: "המעורבות בעבירות סמים - לא כל שכן כאשר בכמויות סם ניכרות דוגמת אלה שנתפשו אצל העורר מדובר - מעידה על מסוכנות רבה המאפשרת רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד הפגת מסוכנותם של המעורבים בחלופת מעצר". הנימוק עליו מבוססת בקשתם של המבקשים, מובן ככל שיהא, אין בו כדי לבסס היעתרות לבקשה זו: ניתן לשקול שחרור ממעצר עד לתום ההליכים, לחופשה קצרה, מקום שביסוד הבקשה עומד אירוע חריג, יוצא דופן, שאינו חוזר ונשנה. בפרשת חג'אזי דובר בחופשה לצורך מפגש עם אב שחלה הידרדרות בבריאותו ולידת בת לנאשם, לאחר שהנאשם היה עצור תקופה של כשמונה חודשים. באותן נסיבות הוחלט להיעתר לבקשה. אולם, בשונה מכך, מקום שביסוד הבקשה עומד נימוק של רצון, ואולי אף צורך, לחוג את ליל הסדר בחיק המשפחה, אין בכך משום שוני עקרוני לשחרור לכל חג אחר או כל אירוע (חגיגי או אחר) שהוא שיגרתי, חוזר על עצמו במחזוריות מסוימת, ואין בו, לכשעצמו, כדי לשנות את מכלול השיקולים שהובילו להחלטה בדבר מעצר המבקשים עד לתום ההליכים. בהערת שוליים ניתן לומר כי יש בכך משום הפליה מסוימת, לטובה, לעומת עצורים אחרים, אם כי, כאמור, יש לשקול כל מקרה לגופו.

        לסיכום, ניתן לדמות כי השיקולים שגלום בהם פוטנציאל להיעתר לבקשה לחופשה קצרה ומוקפדת, ממעצר עד לתום הליכים, יהיו שיקולים שיגלמו בתוכם את משך הזמן שחלף מאז החל המעצר, לרבות השאלה האם חל שינוי בנסיבות, וכן, ובעיקר, האם האירוע מושא הבקשה בגינו מבוקשת החופשה, הנו אירוע חריג, בלתי צפוי, יוצא דופן, שגלום בו זרע של חד פעמיות, אירוע הדומה למעוף כוכב שביט: היה ואיננו עוד.

יישום האמור לעיל מוליך למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקשים ולפיכך בקשתם נדחית.

ניתן היום י"ב בניסן, תשס"ח, 17.4.08, במעמד המבקשים ובאי כוחם וב"כ המשיבה.